קורונה-תקופה מפחידה, הזויה ובעיקר בלתי צפויה. התקופה שמוכיחה לנו שאין לדעת מה יקרה מחר, בעד שעה, בעוד דקה, בעוד שניה.

​

העולם מושבת. מקומות בילוי ופנאי סגורים, מקומות תעסוקה המוגדרים לא חיוניים אינם פועלים, ואם כן אז במתכונת מצומצמת ובזהירות רבה.  שיעור האבטלה עומד על כ - 26.25%. 

אין לדעת מתי נחזור לשגרה: לבית הספר, לעבודה, לבילויים ואם בכלל. החששות רבים וחוסר האונים גדל, אנשים משתגעים והופכים אובדי עצות.

​

במהלך החודש האחרון שבו שהייתי בביתי החלטתי שאני לא מוותרת על השגרה שלי.

בניתי לעצמי שגרת חיים חדשה, שונה ובעיקר אפקטיבית, בעזרתה ניצלתי את הזמן שלי והבנתי את משמעות הזמן בחיינו. 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

במקום להתחיל את יום הלימודים שלי בשעה 08:30 ולסיים אותו בשעה 15:00 החלטתי שאני אתחיל את יום הלימודים שלי בשעה 09:30 עד 18:00, בטווח השעות הזה השלמתי כל פער שצברתי: בהיסטוריה, מתמטיקה ואנגלית. בנוסף, השלמתי עבודות הגשה שלא הספקתי לעשות. בשעות הערב עשיתי אימון כדי להיכנס לכושר ולשמור על כושר ואורח חיים בריא במקום לאכול ולהשמין (דבר שקורה לחלק נכבד מן האוכלוסיה עקב שיעמום בבית). שגרה זו ליוותה אותי בכל התקופה האחרונה.

​

ויום המעשים הטובים,מה איתו?

לפני עידן הקורונה, בכל שנה אני ומשפחתי היינו עושים פרוייקט ביום המעשים הטובים שבו אנו אוספים מזון כשר לפסח מתושבי שכונתי, מכינים מארזי מזון ומחלקים למנקי הרחוב בשכונה, בכדי שיכולו לקיים את ליל הסדר. גם השנה החלטנו לא לוותר. אבי ואני המשכנו לחלק משלוחי מזון לאנשים שהיו זקוקים לכך לכבוד חג הפסח שעמד בפתח. עקב כמות המובטלים שגדלה עם הזמן אנשים רבים היו זקוקים לכך, יותר מתמיד.